|
|
אודות
הי (:
שמי אלונה.
ההורים שלי גרושים ולאבא שלי יש אישה אחרת, שמה ריטה.
מאוהבת.
יש לי כלב חמוד ששמו רוג'ר.
החבר הכי טוב שלי.
בנוסף גם גורת חתולים קטנה ושני ארנבים.
אוהבת לכתוב. וכמובן גם לקרוא. לטייל. לשיר. לדבר. לצחוק.
תהנו (:
|
אומנות הריקוד משחרר אותי מכל מה שעבר עלי, פחדים, ריבים, שקרים, הכל. פשוט- להקשיב למוסיקה, ולנוע. לפרוק הכל. כשאני מציירת אני מרגישה כל יכולה. אני יכולה לצייר את שני הורי ביחד, מחובקים, ואני איתם. אני יכולה לצייר חברה טובה שהלכה, איתי. אני יכולה לעשות הכל. לערבב שחור עם לבן, רע עם טוב. הבעיה שזה רק על הנייר. רק על הדף. ולא במציאות. בכתיבה אני יכולה להכניס לתוך דמות אחת-הכל. טעויות, רגשות, מחשבות. להכניס את עצמי. ולתקן. מה שלא אמור להיות, מה שמפריע, חונק. פשוט להשתחרר. באומנות אני יכולה לעשות הכל. לתקן טעיות שעשיתי, לפרוק החוצה דברים שקרו, וליצור דברים שלא היו ולא יהיו. |
אני אני- חרשנית ותולעת ספרים, חייכנית, סלחנית, סבלנית, נמוכה (גררר!) שונאת גזענות. סקרנית, פטפטנית, בלונדינית, משקפופרית, מנגנת בצ'לו (5 שנים!) צוחקת המון, ו... ו... אוהבת ילדים, אוהבת לעזור, ספורטאית, לא מקובלת, יצירתית, פחדנית. ו.... ו.... זהו בערך. |
חיוכים 
"חייך אל החיים והם יחייכו אליך" זה נכון, אבל החיוך צריך להיות אמיתי. לדעתי הכוונה היא שצריך להיות אופטימיים, גם כשהחיים קשים, אבל לפעמים מותר גם להיות קצת עצובים, מאוכזבים. כי חיוך מזויף, לא עוזר ורק מקשה. |
|
|
מכתב מסבי | |
אתמול באתי לביקור אצל אימי, כי למרות כל הכיף אצל אבא אני בכל זאת מתגעגעת אליה, וביחד הוצאנו ארגזים גדולים שהיו אצלה בארון שאנחנו קוראים להם "ארגזי נוסטלגיה". אלה ארגזים מלאים בכל מיני דברים מפעם: ברכות מוכתמות, מחברות מלאות בסיפורים, גלויות ישנות, ועוד המון דברים. ביחד נהננו וצחקנו ואמרנו כל הזמן:"וואו! תראי איזה חמודה את פה, את רק תינוקת!" ו"וואו אלונה, איזה כתב יפה היה לך!" עד שפתאום, מצאתי מעטפה שבתוכה היה מכתב. פתחתי את המעטפה בזהירות ומצאתי שם מכתב שסבא שלי כתב לי ליום הולדתי ה-6. סבא שלי נפטר שהייתי בערך בת 10. מכייון שהוא גר בירושלים לבדו (סבתא שלי נפטרה לפני שנולדתי) תמיד הייתי שולחת לו מכתבים. ובתוך המעטפה היה מכתב כזה, שסבי שלח לי! מאוד התרגשתי, כי אני וסבא שלי היינו מאוד קשורים זה לזו וכשהוא נפטר זה היה היום העצוב ביותר בחיים שלי (אפילו יותר מכשהורי התגרשו). היה כתוב שם כך:
לאלונה המתוקה שלי,
מזל טוב על יום הולדתך ה-6! אני אבוא ביום רביעי לברך אותך.
מה שלום דנידין? את מאכילה אותו טוב?
את ילדה מקסימה מקסימה ומגיע לך כל הטוב שבעולם.
חשבתי על מתנה נ-ה-ד-ר-ת בשבילך! את כל כך תשמחי!
יפה קנתה לך שלושה ספרים מהסדרה ג'ינג'י, סיפרתי לה שאת אוהבת אותה.
את יודעת שיפה אוהבת לקנות הרבה מתנות, לכן היא גם קנתה לך בובה קנתה לך דובי חום - כשאני אבוא אני אביא את כל המתנות ונחליט על השם לדובי הקטן.
ביום רביעי נלך לים? שמעתי שיהיה מזג אוויר מעולה, אם תרצי גם נאסוף צדפים ונכין לך מחרוזת.
אוהב הכי בעולם,
סבא שלך
זה היה כל כך מרגש! אני כמעט בכיתי. הורי התגרשו שהייתי בערך בת שש וחצי וסבי מאוד עזר לי להתגבר על זה.
* דנידין היה האוגר שלי, לפני שקנו לי את רוג'ר.
*יפה הייתה העוזרת של סבא שלי, כי הוא לא הלך כל כך טוב ולמרות זאת הוא בא כל יום רביעי לבקר אותי.
*אני וסבא אהבנו מאוד ללכת לים.
|
|
|
|
|
 | סבא שלי נפטר ממש לא מזמן. שבוע וחצי לפני ראש השנה. כל פעם מחדש זה כואב לי. באירועים המשפחתיים הוא חסר. הוא היה ראש המשפחה. אני ממש מתגעגעת אליו. מזדהה אתך כל פעם מחדש... |
|  | גם סבא שלי היה כזה... כל פעם שאני חושבת עליו זה כואב לי. אני עצובה שאת מזדהה... |
|  | וואו!! איזה מרגש!! אנחנו עצובות מאוד בשבילך על סבא שלך.... אבל בכל זאת, איזה כיף זה להיזכר ברגעים ולקרוא מכתבים.... אוהבות!! |
| |  | וואו!!! אני מסכימה לגמרי גם עם רונירותם, וגם עם רעות!!! אמנם סבי לא נפטר, אבל אני מרגישה שכן. הוא אף פעם לא דיבר איתי. גם כשניסיתי - נאדה. אני שמחה בשבילך וגם עצובה... * שמחה-כי לך לפחות היו רגעים יפים עם סבא שלך... * אבל עצובה-כי הוא נפטר... אני יודעת שכשסבי ימות, אני אהיה עצובה יותר מהרבה אנשים, כי לא זכיתי לשמוח איתו או... והוא גם לא קנה לי מתנות אף פעם... ו... ו.. ו. הפעם היחידה שהואדיבר איתי היו שסבתא שלי הייתה במרוקו ממסגרת עבודתה, וישנתי אצלם, הייתי קטנה והוא הקריא לי סיפור, אמר לילה טוב, נתראה בבוקר, וזהו. |
| | וואו. נשמע שאת ממש דומה לי. למה סביך לא מדבר איתך? וואו איזה תגובה עצובה, וכל הכבוד שאת מתמודדת עם זה ככה! |
| | אז זהו... אני לא יודעת........ אבל בעניין אחד את צודקת לגמרי!!11 :-)(-: אנחנו אחיות שהופרדו בלידה !!!!!! |
| |  | וואו זה עצוב כל כך! גם לי סבא אחד נפטר - ואותו לא הכרתי. וסבא אחר חי באמריקה ולא בא לביקור... אני מתגעגעת אליהם כל כך! אבל זה אפילו יותר עצוב כשאת מכירה ואוהבת אותו... |
| |  | סבא שלי עמיאל זיו נפטר לפני הלידה שלנו .... שמעתי שהוא אהב ילדים והיה נחמד לכולם אבל בכל זאת, אם הייתי מכירה אותו והוא באמת היה כמו שמספרים, אז הוא היה ייבת למות בסוף ו... אז הייתי מתגעגעת אפילו יותר... אז אני חושבת שיש לי קצת מזל והמכתב היה נורא מרגש... כיף לך שזכית להכיר אותו! חבל שהוא היה צריך למות בסוף... אבל אילו החיים . צריך להמשיך הלאה ולחשוב רק חיובי ( למרות שזה מאוד קשה לפעמים ) |
| | אני מבינה אותך (זאת אחת אחרת מאיתנו כותבת)... גם סבא שלי נפטר כשהייתי בת 10... זה נורא קשה, אבל לפחות הרווחת את הרגע המרגש הזה! |
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
|
|
;){kind=link}