לפני המקרה, חשבתי שריבים זה בסדר. רבים, משלימים. שוב רבים, אבל תמיד מתפייסים בסוף.
אך לא ידעתי מה יקרה.
משהו שישנה לי את נקודת המבט האופטימית הזאת.
הורי התגרשו.
ברגע שזה קרה, כבר לא יכלתי לחשוב שריבים זה בסדר. רבים, מתפייסים. שוב רבים ומשלימים.
הם תמיד רבו והתווכחו, אבל הם היו יחד, זוג.
ואולי לא?
אולי זוג זה לא רק הרשמיות, שהם התחתנו והכל, אלא אם הם חיים ביחד בשלווה ורוגע?
אני מתגעגעת לימים שהיינו כולנו ביחד,
ישבנו,
וצחקנו...
זה לא קרה הרבה, אבל כשהם היו ביחד תמיד קיוויתי שזה יקרה... כי זה היה אפשרי. ועכשיו, כשהם נפרדו, זה בלתי אפשרי.
בהתחלה כעסתי עליהם.
למה הם עשו רע בחיים? למה אני לא יכולה שיהיו לי אבא ואמא ביחד שאוהבים אחד את השני?
למה הם עשו לי רע?
אבל אולי לא?
אולי זה לא היה רע?
אולי הם שמרו עלי מפני הריבים והתפרצויות הזעם?
כי עכשיו, יותר שקט בבית. ואני מבלה עם אמי יותר.
הולכות ביחד לקניות. לספריה. לבית קפה. ומדברות...
אני מתגעגעת לאבי. אני לא רואה אותו הרבה.
אבל עדיין, צריך להסתכל על הצד הטוב.
זה קשה.... אבל זה עוזר.
לפני המקרה, חשבתי שריבים זה בסדר. רבים, משלימים. שוב רבים, אבל תמיד מתפייסים בסוף.
אך לא ידעתי מה יקרה.
משהו שישנה לי את נקודת המבט האופטימית הזאת.
הורי התגרשו.
ברגע שזה קרה, כבר לא יכלתי לחשוב שריבים זה בסדר. רבים, מתפייסים. שוב רבים ומשלימים.
הם תמיד רבו והתווכחו, אבל הם היו יחד, זוג.
ואולי לא?
אולי זוג זה לא רק הרשמיות, שהם התחתנו והכל, אלא אם הם חיים ביחד בשלווה ורוגע?
אני מתגעגעת לימים שהיינו כולנו ביחד,
ישבנו,
וצחקנו...
זה לא קרה הרבה, אבל כשהם היו ביחד תמיד קיוויתי שזה יקרה... כי זה היה אפשרי. ועכשיו, כשהם נפרדו, זה בלתי אפשרי.
בהתחלה כעסתי עליהם.
למה הם עשו רע בחיים? למה אני לא יכולה שיהיו לי אבא ואמא ביחד שאוהבים אחד את השני?
למה הם עשו לי רע?
אבל אולי לא?
אולי זה לא היה רע?
אולי הם שמרו עלי מפני הריבים והתפרצויות הזעם?
כי עכשיו, יותר שקט בבית. ואני מבלה עם אמי יותר.
הולכות ביחד לקניות. לספריה. לבית קפה. ומדברות...
אני מתגעגעת לאבי. אני לא רואה אותו הרבה.
אבל עדיין, צריך להסתכל על הצד הטוב.
זה קשה.... אבל זה עוזר.