עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
הי (:
שמי אלונה.
ההורים שלי גרושים ולאבא שלי יש אישה אחרת, שמה ריטה.
מאוהבת.
יש לי כלב חמוד ששמו רוג'ר.
החבר הכי טוב שלי.
בנוסף גם גורת חתולים קטנה ושני ארנבים.
אוהבת לכתוב. וכמובן גם לקרוא. לטייל. לשיר. לדבר. לצחוק.
תהנו (:
חברים
הבלוג של אורין ועמיתקרמיטית גאה :)אוריןEmmelineיובלShir
אלה שאוהבת ספרים
נושאים
מחשבות  (4)
פרידה  (3)
אהבה  (2)
בגידה  (2)
הורים  (2)
זכרונות  (2)
תגובות  (2)
תודה  (2)
אני  (1)
בלבול  (1)
הבנה  (1)
החלטות  (1)
זכרון  (1)
חיות  (1)
טעם לחיים  (1)
יואב  (1)
ילדות  (1)
כלב  (1)
מטאפורות  (1)
מכתב  (1)
נאמנות  (1)
נוסטלגיה  (1)
נטע  (1)
סבא  (1)
סליחה  (1)
עזרה  (1)
עידן  (1)
פחד  (1)
צמחונות  (1)
ריבים  (1)
ריקנות  (1)
שינוי  (1)
תכונות  (1)
תמימות  (1)
אומנות
הריקוד משחרר אותי מכל מה שעבר עלי, פחדים, ריבים, שקרים, הכל. פשוט- להקשיב למוסיקה, ולנוע. לפרוק הכל.

כשאני מציירת אני מרגישה כל יכולה. אני יכולה לצייר את שני הורי ביחד, מחובקים, ואני איתם. אני יכולה לצייר חברה טובה שהלכה, איתי. אני יכולה לעשות הכל. לערבב שחור עם לבן, רע עם טוב. הבעיה שזה רק על הנייר. רק על הדף. ולא במציאות.

בכתיבה אני יכולה להכניס לתוך דמות אחת-הכל. טעויות, רגשות, מחשבות. להכניס את עצמי. ולתקן. מה שלא אמור להיות, מה שמפריע, חונק. פשוט להשתחרר.


באומנות אני יכולה לעשות הכל. לתקן טעיות שעשיתי, לפרוק החוצה דברים שקרו, וליצור דברים שלא היו ולא יהיו.


אני
אני-
חרשנית ותולעת ספרים,
חייכנית,
סלחנית,
סבלנית,
נמוכה (גררר!)
שונאת גזענות.
סקרנית,
פטפטנית,
בלונדינית,
משקפופרית,
מנגנת בצ'לו (5 שנים!)
צוחקת המון,
ו...
ו...
אוהבת ילדים,
אוהבת לעזור,
ספורטאית,
לא מקובלת,
יצירתית,
פחדנית.
ו....
ו....
זהו בערך.
חיוכים

"חייך אל החיים והם יחייכו אליך"
זה נכון, אבל החיוך צריך להיות אמיתי. לדעתי הכוונה היא שצריך להיות אופטימיים, גם כשהחיים קשים, אבל לפעמים מותר גם להיות קצת עצובים, מאוכזבים. כי חיוך מזויף, לא עוזר ורק מקשה.

סליחה

22/09/2015 10:45
אלונה ✮
סליחה, מחשבות, פחד
"תקשיבו לי רגע", אמרה נעמה, "אני מזמינה אותכן לכיכר היום בשמונה, נעשה טיול אופניים מושלם ואז נעצור בפארק ונשחק אמת או חובה, נדבר ועוד מלא דברים!! אה ואם יש גם בנים שרוצים אז בשמחה..." והיא הסתכלה על עידן. "וואו נשמע מושלם!" "מעולה!" "רעיון ממש טוב!" קראו כולם. נעמה הוציאה את הסמארטפון הענק שלה ומיד כל הילדים קיבלו הודעה. פתחתי גם אני את הטלפון. נעמה הוסיף אותך ל- טיול אופניים מוש!! טוב... כנראה אני אחלק היום כיבוד לפיקניק שנעשה ולא אחלק סליחות....

שמתי לב שיום כיפור בשביל רוב הבנים והבנות בכיתה שלי זה יום האופניים. כאילו הם אפילו לא מעלים בדעתם שהם צריכים לעשות חשבון נפש ומבחינתם "גמר חתימה טובה" זה כמו ברכה בלי משמעות, כמו "מזל טוב". והאמת שגם אני הייתי פעם ככה: "יום כיפור" מבחינתי היה "יום-בלי-מכוניות-על-הכביש". והפעם יש לי משהו מאוד מעיק על הלב, אני נזכרת בו ויש לי בחילה. ואם אני אגש עכשיו, מי יודע מה היא תגיד. מי יודע האם היא תבכה דמעות של אושר ותרוץ אליי, או שהיא תפנה לי עורף ותלך. האפשרות השנייה יותר הגיונית.
כבר עבר יותר מידי זמן.
יותר מידי זמן.
22/09/2015 15:08
וואו! את כל כך צודקת!
תמשיכי לכתוב כל כך מושלם ונוגע ללב!
אורין
08/04/2016 12:53
אומייגאדדדדדד אלונושששששששששש זאת אני אורין זוכרת אותי?????
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון