עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
הי (:
שמי אלונה.
ההורים שלי גרושים ולאבא שלי יש אישה אחרת, שמה ריטה.
מאוהבת.
יש לי כלב חמוד ששמו רוג'ר.
החבר הכי טוב שלי.
בנוסף גם גורת חתולים קטנה ושני ארנבים.
אוהבת לכתוב. וכמובן גם לקרוא. לטייל. לשיר. לדבר. לצחוק.
תהנו (:
חברים
הבלוג של אורין ועמיתקרמיטית גאה :)אוריןEmmelineיובלShir
אלה שאוהבת ספרים
נושאים
מחשבות  (4)
פרידה  (3)
אהבה  (2)
בגידה  (2)
הורים  (2)
זכרונות  (2)
תגובות  (2)
תודה  (2)
אני  (1)
בלבול  (1)
הבנה  (1)
החלטות  (1)
זכרון  (1)
חיות  (1)
טעם לחיים  (1)
יואב  (1)
ילדות  (1)
כלב  (1)
מטאפורות  (1)
מכתב  (1)
נאמנות  (1)
נוסטלגיה  (1)
נטע  (1)
סבא  (1)
סליחה  (1)
עזרה  (1)
עידן  (1)
פחד  (1)
צמחונות  (1)
ריבים  (1)
ריקנות  (1)
שינוי  (1)
תכונות  (1)
תמימות  (1)
אומנות
הריקוד משחרר אותי מכל מה שעבר עלי, פחדים, ריבים, שקרים, הכל. פשוט- להקשיב למוסיקה, ולנוע. לפרוק הכל.

כשאני מציירת אני מרגישה כל יכולה. אני יכולה לצייר את שני הורי ביחד, מחובקים, ואני איתם. אני יכולה לצייר חברה טובה שהלכה, איתי. אני יכולה לעשות הכל. לערבב שחור עם לבן, רע עם טוב. הבעיה שזה רק על הנייר. רק על הדף. ולא במציאות.

בכתיבה אני יכולה להכניס לתוך דמות אחת-הכל. טעויות, רגשות, מחשבות. להכניס את עצמי. ולתקן. מה שלא אמור להיות, מה שמפריע, חונק. פשוט להשתחרר.


באומנות אני יכולה לעשות הכל. לתקן טעיות שעשיתי, לפרוק החוצה דברים שקרו, וליצור דברים שלא היו ולא יהיו.


אני
אני-
חרשנית ותולעת ספרים,
חייכנית,
סלחנית,
סבלנית,
נמוכה (גררר!)
שונאת גזענות.
סקרנית,
פטפטנית,
בלונדינית,
משקפופרית,
מנגנת בצ'לו (5 שנים!)
צוחקת המון,
ו...
ו...
אוהבת ילדים,
אוהבת לעזור,
ספורטאית,
לא מקובלת,
יצירתית,
פחדנית.
ו....
ו....
זהו בערך.
חיוכים

"חייך אל החיים והם יחייכו אליך"
זה נכון, אבל החיוך צריך להיות אמיתי. לדעתי הכוונה היא שצריך להיות אופטימיים, גם כשהחיים קשים, אבל לפעמים מותר גם להיות קצת עצובים, מאוכזבים. כי חיוך מזויף, לא עוזר ורק מקשה.

....

08/08/2015 11:45
אלונה ✮
זכרונות, תמימות, ילדות
אני הולכת עם אימי ברחוב, מלקקת גלידה בטעם תות, 
משתדלת לא ללכך את בגדי הבלט הורודים שלי.
מאושרת.
צוחקת.
אני ואמא הולכות ומפטפטות. יושבות בתחנת האוטובוס ומחכות לקו מספר 9.
"אמא, את יכולה להביא לי כסף להיום בלילה?" שמעתי נער מתבגר מבקש מאימו.
"מה אתה עושה שם בכלל? כל יום אתה הולך למועדון וחוזר הביתה ב3 בלילה!" עונה אימו בחוסר סבלנות.
"זה מועדון אמא! מה אכפת לך מה אני עושה שם?! מדבר עם חברים,  רוקד..." הוא רוטן.
"היום אתה ישן בבית. נמאס לי לחכות לך כל יום עד מאוחר!" לפתע שמתי לב לעיגולים שחורי מתחת לעיניה. מסכנה. חיבקתי את אמא חזק. האוטובוס התעכב.
ואז - הילד פשוט קם והלך. נדהמתי. האם העייפה רצה אחריו בכעס. רציתי לבכות. הייתי אז בסך הכל בכיתה א'.
איך הוא מסוגל לעשות לה את זה? היא אוהבת אותו!
לחשתי לאימי: "אני לעולם לא אעשה לך את זה, אף פעם לא אצעק עלייך".
והיא - רק חיבקה אותי ושתקה, ועיניה נצצו.

ועכשיו, כשאני נזכרת בזה, אני מחייכת חיוך עצוב.
אח... תמימות. הדבר שאני הכי מתגעגעת בילדות.
כי את הדמיון לא איבדתי. הפרצוף המתוק... מה לעשות, נעלם.
התמימות, התקווה הזאת שהכל יסתדר בסוף, שתבוא פיה עם סוכריה מתוקה ואבקת קסם ותעביר הכל. אוי, התמימות.
The Cheshire CatתיאוEmmeline
The Cheshire Cat
08/08/2015 13:32
אני חושבת שתמימות זה אחד הדברים הכי נפלאים, ומצד שני הכי מכאיבים שקיימים בעולם.
וזה מוזר כי זה הכי לא מתאים לי- אבל איכשהו התמימות שלי נשארה בי.
אהבתי מאוד את הפוסט (:
אלונה ✮
08/08/2015 14:36
תודה רבה☺
קשה מאוד להשאיר את התמימות.
לאט-לאט נחשפתי לדברים הכואבים: רצח, אונס, שנאה, מלחמה.
לאט-לאט הבנתי שאף פיה לא תעזור....
תמימות זה גם חוסר ידיעה.
שמחה שאהבת
תיאו
08/08/2015 22:34
וואו.
מאוד אהבתי!!
תמימות היא באמת דבר מדהים.
זה עצוב שהרבה ילדים היום מאבדים אותה מוקדם מדי...
הקרבה של הורים זה עוד דבר שמשאיר אותי בלי מילים בכל פעם מחדש.
אלונה ✮
16/09/2015 18:46
תודה לך תיאו ☺
כיף לשמוע ממך מידי פעם.
שמחה מאוד שאהבת!!
Zippers
08/08/2015 22:39
לצערי את כבר לא תמימה כ"כ, אבל אין כמו תמימות של ילדים קטנים ;)
פוסט יפיפה!
<נעמה>
אלונה ✮
16/09/2015 18:48
תודה לך ;-)
16/09/2015 15:09
וואו, אלונה!
אנחנו לא יודעות איך לתאר את הרגש שעבר בנו בקריאה!
היינו שמחות אם תיכנסי לבלוג שלנו, כי מחכה לך שם הפתעה!
אוהבות, רוני ורותם!
אלונה ✮
16/09/2015 18:47
תודה יקירותי.
אני ככ שמחה שחזרתן לבלוג, התגעגעתי...
אוהבת
רעות♡
18/11/2015 11:59
וואו.
שנה לא נכנסתי לבלוג ואם יש משהו שהתגעגתי אליו פה
אלה הפוסטים שלך!
כל אחד מהם מדבר אליי ישר ללב וזה כלכך נכון!
כמעט בכיתי.
אני הילדה הכי גדולה וכשהייתי קטנה היו לי את ההורים שלי כמעט רק לצמי.
עכשיו יש לי 3 אחים קטנים.
והקשר שלי עם ההורים ממש התרופף.
אני רבה איתם בלי סוף ולא מדברת איתם כמעט אם אין לי ברירה.
איך אני מתגעגעת לילדות שלי..
להכין עוגות ועוגיות עם אבא.
ללכת לגינת שעשועים עם אמא.
עכשיו כבר לא כיף לי לבלות איתם ויש רק צעקות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון